הולכי הדרך עוברים, אני מעבירה את זמני בצפייה בהם
חושבים,
עם הצעדים הנמהרים שלהם בגופם הכאוב,
העבר שלהם מתגלה תוך כדי הצעדים, מבלי מאמץ.
כמה חשודה אני, ממקום תצפיתי אני מגלה את משחקו של "פאן",
הפנים דמויי המסכות שלהם - הן גורמות לי לרושם נוראי -
שלהעמיד פנים זה עכשיו באופנה.
(פזמון x2)
תעבור, תעבור, זה יעבור
האחרון יישאר.
הילד לא עושה דבר מלבד לחגוג.
האמת היא שהתוצאה משתקפת ביכולתו
לקלוט את העובדה הזו במלואה
מבלי להישען, ולו טיפה, על מערכת חשיבה בראש.
עכשיו כבר סתיו, רק אתמול היה קיץ.
הזמן מפתיע אותי, נדמה שהוא מאיץ
ספרות הגיל שלי לוקחות אותי אל עבר החודש הזה שחלמתי עליו
(פזמון x2)
כל חודש מופעל
בתוך מחזורים שונים, מצחיקה המערבולת הזו
ששומרת אותי חיונית לאורך הזמן.
ממדינה כזו לאחרת, אני נעה לי מצד לצד ללא רחמים
בזמנים אלו אני רודפת אחר איזון,
כל רגש של שיפוטיות שלי כלפי בני אדם
סולל לי נתיב ללכת בו -
אל הדברים שבי שיש צורך לשנות, אלו שעוצרים אותי מלהיות חופשיה
הקולות נהיים חופשיים וגלויים
בתוך חלונות העולם הנעים.
גופים רוקדים באוסמוזה,
גולשים, רועדים, נבלעים, ונמשכים אחד לשני ללא יכולת להתנגד.
בזמנים אלו אני רודפת אחר ביטוי עצמי.
כל רגש שמורגש,
נותן לי חשק לבטא את הדברים שלא נאמרו,
ורצון לאיזה צדק שיופיע בחיינו המסכנים והעגומים.
(פזמון x4)