את יודעת, מעולם לא הייתי שמח יותר מאשר בבוקר ההוא
הלכנו לאורך חוף דומה מעט לזה
היה זה הסתיו, סתיו שבו מזג האוויר היה נאה
עונה אשר כמותה יש רק בצפון אמריקה
שם קוראים לזה קיץ אינדיאני
אבל הוא היה בפשטות כולו שלנו
בשמלתך הארוכה דמית לציור מים של
מארי לורנסן
ואני נזכר, אני נזכר היטב במה שאני
אמרתי לך באותו בוקר
לפני שנה, לפני דור, לפני נצח
נלך לאן שתרצי, מתי שתרצי
ועדיין נאהב, כשהאהבה תמות
כל החיים יהיו כמו הבוקר ההוא
בצבעי הקיץ האינדיאני
כיום אני רחוק מאוד מאותו בוקר של סתיו
אבל זה כאילו אני שם
אני חושב עליך
היכן את?
מה את עושה?
האם אני עדיין קיים בשבילך?
אני מביט בגל הזה, אשר אינו מגיע לעולם אל הדיונה
את רואה, עודי שוכב על החול והנה אני
נזכר
אני נזכר בגאות הגבוהה של השמש ובאושר
אשר חלף על פני הים
לפני נצח, לפני דור, לפני שנה
נלך לאן שתרצי, מתי שתרצי
ועדיין נאהב, כשהאהבה תמות
כל החיים יהיו כמו הבוקר ההוא
בצבעי הקיץ האינדיאני