שומע אני את טפטוף הגשם
כמו זיכרון נופל הוא
מוסיף ליפול ברוך ובחום
מתדפק על גגי וחומותיי.
ומתוך מקלט מוחי
מבעד לחלון עיניי
מביט אני מעבר לרחובות שטופי-הגשם
אל אנגליה היכן שלבי שוכן.
מוחי מוטרד ומפוזר
מחשבותיי נמצאות הרחק מכאן
שוכנות הן איתך כשאת ישנה
ומנשקות אותך כשיומך מתחיל.
והשיר שכתבתי נשאר לא גמור
אינני יודע מדוע אני מבזבז את זמני
בכתיבת שירים שאיני מאמין בהם
עם מילים שמתאמצות להתחרז.
וכך את רואה, התחלתי לפקפק
בכל מה שהאמנתי כי אמת הוא
עומד אני לבדי ללא אמונות
האמת היחידה שלי, היא את.
וכשצופה אני בטיפות הגשם
שוזרות את שבילן היגע ומתות
יודע אני שאני כמו הגשם
ושלאותו הכיוון, למען חסדך, אני הולך.