"גלי לי איך את עושה את הקסם,
הקסם שגורם לי לצעוק", הוא אמר,
"הקסם שגורם לי לחייך", הוא אמר
וליפף את זרועותיו סביב צווארי.
"גלי לי כיצד את עושה את זה
ואני מבטיח, מבטיח לך
שאברח אתך
שאברח אתך."
הסתובבנו בקצה המסוחרר
נישקתי אותו בפניו ובראשו
וחלמתי לי על כל הדרכים שיכולתי
להסמיק את לחייו.
"למה את כה מרוחקת?", הוא אמר
"למה לעולם לא תדעי שאני אוהב אותך,
שאני אוהב אותך?"
"את, עדינה ויחידה
את, אבודה ובודדה
את, מוזרה כשני מלאכים
שרוקדים במצולות הים
שמפזזים להם במים
את פשוט חלום
את פשוט חלום."
קרני האור החזירו אותי למציאות
בוודאי ישנתי לי ימים
ומלמלתי לי בשפתיי את שמו.
פקחתי את עיניי
וראיתי שאני בודדה,
בודדה מעל הים הגדול
שגזל ממני את אהובי היחיד
והטביע אותו עמוק בתוכי.
את, עדינה ויחידה
את, אבודה ובודדה
את פשוט גן עדן
את, עדינה ויחידה
את, אבודה ובודדה...