תפוחים היו מתוקים,
ולילות היו לנו קצרים.
נעורים הבלותיים עוברים מהר,
מגיעה שעת פרידתנו.
(×2)
פזמון:
ואילו איתי, ואילו איתי,
ואילו איתי, ואילו איתי,
ואילו איתי היית מאושרת
ומחלקת את תפוח האושר.
כל התפוחים שנתת,
ילדתי הקטנה,
קמלו באותו הלילה
כאשר אמרת: "אני חייבת ללכת".
(×2)
פזמון.
התפוחים היו מצוינים,
איך את עכשיו איתם?
האם ימינו קוראים לך?
את הלכת מאוד עגומה...
(×2)
פזמון.