שחור מסביב לעיניים,
ירוק וסגול מעל,
ורוד על הלחיים,
על המצח אבק תכלכל.
נרקיסי צלופן בקופסא צררה
קמע נעול ובו פתק.
שתי שמלות ארוכות ואחת קצרה,
שוקלד דיאבטי,
סיגריות ללא ניקוטין,
קפה ללא קפאין,
גלולות להרגעת העצבים,
טיפות להגדלת האישונים העצובים...
אשה אחת ששרה לכולם,
אשה שמסתובבת בעולם,
שקדה קידות עד סחרחורת,
לקהל, לאורות, לתזמורת...
היא יוצאת במחול עם רוזנים בלבן,
כל עוד יש בה קצת כוח וזמן,
וכל השאר שייך,
לאמרגן.
אדום שצועק בשפתיים,
צלילים שנימחים לאט,
מזמור על בין ערביים,
שיר על מה זה להיות לבד...
נעלי ארגמן בתיבה צררה
חפצים אישיים לדרך,
שתי שמלות ארוכות ואחת קצרה,
פה ושם איזה פרח...
לילה, צוחקת בקול,
שוט. קאט. סיקר וקסקט,
סליחה, העיתונאי רוצה לשאול,
מתי כבר תינשא למנגן הקלרינט.
אשה אחת ששרה...
כוכב שהבזיק בשמיים,
כוכב שיפול לאט,
עיצמי את העיניים,
והתזמורת תמשיך לבד.