היא הייתה כל-כך יפה....היא הייתה כל-כך יפה
שהמבט שלה עדיין צורב לי,
איך הייתי רוצה לשכוח אותה
אבל היא מתקרבת ואי אפשר להתחמק...
כי כשהיא מדברת דרך עינייה
היא אומרת דברים שאני לא יכול להבין,
והיא מתפשטת לאט-לאט
ונהפכת להיות העור שלך...
(פזמון)
ואני לא יודע איך לחיות
כשאני כבר לא יכול להוציא אותה מכאן,
מה לא הייתי נותן בשביל לנשק אותה
בשביל לחבק אותה פעם אחת נוספת...
ואני כבר לא רוצה לתת לה ללכת
אם אוכל שוב למצוא אותה,
אני לא יכול לאבד אותה
כי זו רק היא
בלתי נשכחת בליבי
בלתי נשכחת....
זה היה כמו סיפור
היא הלכה כמו הרוח,
לפעמים אני אומר
שאולי אני ממציא את זה...
אם לפחות יכולתי
לקבל טעם,
של איזה זיכרון שהייתי איתה...
אני נהפך להיות קצת משוגע
לפעמים אני מתעורר
ואני מרגיש כאן את העצב,
שלוחש לי באוזן
ואומר לי היכן את נמצאת...אהובה...
ואני לא יודע איך לחיות
כשאני כבר לא יכול להוציא אותה מכאן,
מה לא הייתי נותן בשביל לנשק אותה
בשביל לחבק אותה פעם אחת נוספת...
ואני כבר לא רוצה לתת לה ללכת
אם אוכל שוב למצוא אותה,
אני לא יכול לאבד אותה
כי זו רק היא
בלתי נשכחת בליבי
בלתי נשכחת....
ואני לא יודע איך לחיות
כשאני כבר לא יכול להוציא אותה מכאן,
מה לא הייתי נותן בשביל לנשק אותה
בשביל לחבק אותה פעם אחת נוספת...
ואני כבר לא רוצה לתת לה ללכת
אם אוכל שוב למצוא אותה,
אני לא יכול לאבד אותה
כי זו רק היא
בלתי נשכחת בליבי
בלתי נשכחת....