ראיתי את המזרח בממלכתו
עם הירח כדגל,
וחשבתי בדרך חריזה,
לשיר לעולם את זיוו.
אבל כשראיתי את ירושלים
פרג קטן על הסלע,
שמעתי כמו שיר אשכבה,
וכשפניתי אליה, קדתי.
ובזמן שאת, כנסייה ענווה,
ממלמלת "שלום עלי אדמות"
הציפורים מסתירות בכנפיהן
אותיות לוהטות : "סכנה: גבול"?
הדרך מובילה אל המעיין,
אם תרצי למלא את דלייך,
עדיף שתעצרי מריה מגדלנה,
עבורם גופך לא שווה את המים.
אינש'אללה, אינש'אללה,
אם האל ירצה, אינש'אללה.
עץ הזית בוכה על צלליתו,
אשתו הענוגה, רעייתו,
נחה על ההריסות,
אסירה בארץ האויב.
על חוד גדר תיל,
הפרפר מתבונן בוורד.
אנשים מלאי זעם
ידחוני אם רק אעז.
אל התופת או אל השמים,
אתה הנמצא בכל העולם
על אדמת ישראל זו,
יש ילדים שרועדים מאימה.
אינש'אללה, אינש'אללה,
אם האל ירצה, אינש'אללה.
הנשים נופלות תחת הרעם,
מחר הדם יישטף.
הדרך עשויה אומץ,
אישה אחת למצבה אחת.
אבל כן, ראיתי את ירושלים,
פרג קטן על הסלע,
ושומע כל יום, כמו שיר אשכבה,
כאשר רוכן מעליו.
שיר אשכבה לשישה מיליון נפשות
שאין להם מאוזוליאום שיש,
ולמרות שהקרקע ידועה לשמצה,
הצמיחה שישה מיליון עצים.
אינש'אללה, אינש'אללה,
אם האל ירצה, אינש'אללה.