כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ
שֶׁבַּלַּיְלָה סָפַר מַזָּלוֹת,
שֶׁקָּרָא אֶל בּוֹרְאוֹ
מִתּוֹךְ הַכִּבְשָׁן,
שֶׁאֶת בְּנוֹ עָקַד –
הָיָה סָבִי.
אוֹתָה אֱמוּנָה שְׁלֵמָה
בְּתוֹךְ הַשַּׁלְהֶבֶת,
וְאוֹתוֹ מַבָּט טָלוּל
וְזָקָן רַךְ-גַּלִּים.
בַּחוּץ יָרָד הַשֶּׁלֶג,
בַּחוּץ שָׁאֲגוּ:
אֵין דִין וְאֵין דַּיָּן.
וּבְחֶדְרוֹ הַסָּדוּק, הַמְנֻפָּץ
שָׁרוּ כְּרוּבִים
עַל יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה.