נשאתי פצע עמוק בלב,
סבלתי, סבלתי.
אמרתי לה: "זה כלום" ,אבל שיקרתי,
בכיתי, בכיתי.
בשבילך זה כבר מאוחר, וכבר לילה,
אל תכעסי עלי, השאירי אותי, למטה.
אמרה לי: "אל תסתכל לי בעיניים",
ונשארתי, מזמר כך.
איזו אשמה יש לי
אם הלב הוא צועני ונודד?
רוגע אין לו,
הלב הוא צועני ונודד.
כל עוד ימצא
את הדשא הירוק ביותר שיש
יאסוף את הכוכבים על עצמו
וירגיע אולי,
וירגיע
~~
ראיתיה אחרי שנה בערב אחר,
צחקה, צחקה,
חיבקה אותי, ידעה כי לבי
פועם, פועם.
אמרה לי: "אנחנו ביחד הערב",
כה רציתי לאמר לה: כן,
אבל מבלי להסתכל כלל בעיניה
נטשתי אותה, מזמר כך.
איזו אשמה יש לי
אם הלב הוא צועני ונודד?
רוגע אין לו,
הלב הוא צועני ונודד.
כל עוד ימצא
את הדשא הירוק ביותר שיש
יאסוף את הכוכבים על עצמו
וירגיע אולי,
וירגיע.
לה, לה, לה ...