ולמה כה הרבה שתיקה? בינינו לא משתנה
הרבה. האהבה הזאת שונה. לא קלה,
לא צנועה ותמימה. ולמה כה הרבה שתיקה?
אמור יותר טוב שלבי מאבן.
שאני משתנה, כמו עופנה, אשה, מזל,
כמו מים...
כל דמעה שלי ו זכרון הטבילה,
ערפל אפרורי, שלג בפסגת ההרים,
גשם טרופי, קרח בתחתית הכוס
וזעה זהובה שלי, כשאנו מתעלסים,
יכולים מחר להיות ענן, נהר, לובן נצחי,
סופה, טל, ציור צבעי מים...
כל לילה שלנו עד כלות הנשימה,
מבט מאוהב
ומפגש שפתיים,
ערבוב הנשמות, הבטחותיך וזעה זהובה שלי,
כשאנו מתעלסים, יכולים מחר להיות שונים.
חדשים, מטורפים. כבויים, כלום, נשכחים.
ולמה כה הרבה שתיקה?
בשקט כזה ישמע לא טוב:"להתראות".
איני מתחננת, איני בוכה. אני אוהבת,
כל יום אחרת.