ערב קיץ בשאנז-אליזה,
מפגש חשאי שתכננו במשך ימים.
ים של פנים בבית קפה צפוף,
צליל צחוק כשהמוזיקה מתנגנת.
ז'אן-קלוד היה סטודנט באוניברסיטה,
לואיז-מארי היא מרחק עולם ממנו.
נזכר שהלילה בו נפגשו, היה חמים מצחוק,
המילים היו מוזיקה כשהיא נפנתה.
אפגוש אותך בחצות
מתחת לאור הירח.
אפגוש אותך בחצות,
אבל ז'אן-קלוד, לואיז-מארי לעולם לא תהיה ...
כל סיגריה הייתה מדליקה אלף פנים,
כל שעה שחולפת נראתה כאלף שנים,
חצות הפכה לשטחים ריקים,
קול הצחוק נעלם.
אפגוש אותך בחצות
מתחת לאור הירח.
אפגוש אותך בחצות,
הו, אבל ז'אן-קלוד, לואיז-מארי לעולם לא תהיה ...
בוקר קיץ בשאנז-אליזה,
השולחן הריק בבית הקפה ברחוב,
אור השמש נמס בפתח כניסה,
ז'אן-קלוד עזב להתמודד עם
עוד יום.
אפגוש אותך בחצות
תחת אור הירח,
אפגוש אותך בחצות.
אפגוש אותך בחצות
תחת אור הירח,
אפגוש אותך בחצות,
הו, אבל ז'אן-קלוד,
לואיז-מארי לעולם לא תהיה ...