אנחנו עוד נראה את הימים האחרים,
אשר מעבר להרים העשנים, הבוערים.
אנחנו עוד נראה את הימים האחרים
עולים, באים מן הבקעה, יורדים אלינו מן ההרים,
צוחקים את האביב, האהבות, הנעורים
ואת הדברים אשר שכחנו כבר איך הם נראים.
אנחנו עוד נראה את הימים האחרים,
את הימים האחרים.
נצא עוד לקראתם מתוך מבנים מחוררים,
מתוך המקלטים והשדות המשחירים,
נצאה על קביים מאורם מסונוורים,
מראש אנטנות מלחמה שרים כמו אלף ציפורים,
ונביט בהם קרוב, במבטים הבהירים
ומלוות את זימרתם גיטרות של אלף נערים.
אנחנו עוד נראה את הימים האחרים...
אנחנו עוד נראה את הימים האחרים,
גאים כמו פרקי תנ"ך, יפים כמו שיר השירים.
שוטפים כמו אשד במידבר, ורודים כמו שחר בהרים.
ימים של חסד ושלווה, ימים שקטים ומאושרים -
ורק ביום ה"יזכור" , ברגעי ההרהורים,
נחזור ונספר הכל, ונספוד לבחורים.
ונשמע את קול האש, ואת מטח הכדורים,
ואת הקרב שהתחולל אז בתנופת האדירים.
אנחנו עוד נראה את הימים האחרים...
אנחנו עוד נראה את הימים האחרים,
נראה אותם יותר מהר מאשר אנו משערים.
וכשיבוא השקט, וימשול בשערים
וכל דברי ימינו אלה יחרטו בתוך הספרים,
נביט אז זה בזה במבטים המוזרים,
ונזכור אז כי הלכנו יחד לימים האחרים.
אנחנו עוד נראה את הימים האחרים...