התדעו את הצריף הרעו
הניצב על החוף כה בודד?
התדעו, חבריה, לספר, בגלל מה?
כה עזוב ועצוב הוא עומד?
זה שנים לא דרכה בו כף רגל,
רק שחפים מתכנסים בסערה;
אך אומרים כי מזמן, בצריפון הקטן
גר מלח ואיתו נערה.
הם חיו בשמחה ובאושר,
הירח האיר את לילם,
והשמש זרח על ילדה ומלח -
עד אשר שוב קרא לו הים.
הוא אמר: העלי נר כל ערב
והציבי אותו בחלון,
והיה כי אחזור ואראה את האור
ואדע: את בצריף הקטן.
הוא הפליג בספינה אל האופק
מחכה הנערה עד אין קץ;
ובצריף הבודד, עת הערב יורד,
נר קטן בחלון מנצנץ.
כך עברו השנים בתוחלת,
עד בלילה גשום וסוער
נרדמה הילדה, והנר לידה -
והרוח כיבה את הנר!
בו בלילה ספינה מתקרבת
ועליה ניצב המלח:
אך לשווא הוא משקיף,
כי אין אור שם בצריף
הוא חזר אל הים והלך.
יש אומרים: הוא מצא לו אחרת,
יש אומרים: במצולות הוא טבע;
הילדה על החוף עוד חיכתה ולבסוף
דעכה כמו הנר שכבה.
ומאז ריק הצריף הרעוע,
רק שחפים בו צורחים ביגון;
אך בליל סערה, עת הרוח קרה,
אור של נר מהבהב בחלון…