זה עוד בוקר של שיגרה, היא הולכת ברחוב
וכולם מסתכלים רק עליה מסביב
היא לוקחת נשימה, וככה, בלי לחשוב
עולה על קו ישיר - אקספרס לתל אביב
ובעיר החלומות היא מתחילה להתבלבל
בין כל האנשים, הרעשים והכבישים
וכמה זה קשה לה להתחיל להתרגל
שהיא כבר לא היחידה שמסובבת את הראשים
ובאוויר
הקצב של העיר
מהיר מהיר
אין מה להסתיר
ואין מה להסביר
היא מדברת שוב לקיר
כשאין לה מה לומר
היא מתחילה לשיר
היא מתחילה...
כן, אחרי כמעט שנה היא הצליחה בגדול
היא חוזרת לביקור והם שם מחכים
היא עוברת שם זוהרת, מספרת על הכל
להתחבר לפריפריה זה טוב לעסקים
וכולם תמיד אומרים לה: את ניצחת את העולם
רק בלילה הוא מגיע, הכאב הזה בצד
והיא בין אלף אנשים, מחייכת לכולם
והיא בין אלף אנשים, ובכל זאת היא לבד