הבית בו גדלתי עוות ללא היכר על ידי הוריי
אבל אצלנו קראו לזה שיפוץ
ספרי טלפונים ואנציקלופדיות הושלכו
גם הספות והארון הישן
חדר הילדים התאכזב לגלות
שמעכשיו יקראו לו מחסן
ריצוף גינה לבן כיסה אדמה חומה וסתם את הגולל על הסיפור
של הדשא ששנים נלחם שיהיה שם ירוק
אבל הפסיד לנו, הילדים עם הכדור
השטיחים נקרעו מקיר לקיר
ופרקט נוצץ הזכיר
שאפילו עץ טבעי מחוויר כמו גיר מחוק על לוח מול הזיכרונות
על השטיחים האלה נשפכו לנו כוסות יין כשלא ידענו לשתות
ילדים
חשבנו שההורים אשכרה לא יודעים מה קורה מאחורי הדלתות
מה נשאר?
תמונות סטילס דהויות שבקושי מזכירות לי מה היה
לפני שהפרדנו את עצמנו מהשכנים
אבל אצלנו קראו לזה גדר חיה
שלב אחר שלב
טיפסנו למטה
כשהגעתי לבית
התגעגעתי הביתה
הבית בו גדלתי נעלם
אני פשוט עמדתי שם ולא אמרתי שום דבר
והיה מה לומר
אבל כמו תמיד בבית בו גדלתי
גם הפעם הכל היה בסך הכל בסדר
ושוב אף אחד לא כעס
ושוב השנה אצלנו הסדר
על הריצוף החדש
רצוף כוונות טובות
נפתח לרווחה חלונות הזדמנויות
כמה שרציתי להתפרץ בדלתות החדשות
והן פתוחות
על מה יש לי למחות?
הכל כמעט אוטופי פה, שלא לומר נורמאלי
לא לא, לי אפילו לא היה תסביך אדיפלי
בזמן שאתה רצית לשכב עם אמא שלך
אני פשוט ידעתי שממש לא בא לי
שום דבר טראגי לא אירע בין ארבעת הקירות של הבית בו גדלתי
לא ניקרתי את עיניי, לא רצחתי את אבי בדרכי לתבאי
ולא חשבתי שאולי
הכל בסדר, כולם בסדר
אבל הבית יכול להיות יותר מכמה מטר על מטר
יותר מארבע וחצי חדר עם מרפסת
אם הקירות של הבית בו גדלתי היו יכולים לדבר
הם היו שומרים על השקט
שלב אחר שלב
טיפסנו למטה
כשהגעתי לבית
התגעגעתי הביתה