את בגוף שלי
את בין הקירות שלי
את בין השתיקות, השירים והעצב
את הגבול שלי
לחיות או למות שלי
את המחוג שמכתיב לי את הקצב
היית בגשם איתי בשמיכות
ובימים שאהבנו פחות
אני לא עזבתי אותך לשנייה
את הסתיו שלי
את כל העונות שלי
וכשבלילות לפעמים את הולכת
המנגינות שלי וכל המילים שלי
נופלות מגופי כמו עלים בשלכת
ואמרו כל דבר על חיי
שירדה דעתי מעליי
אולי קצת שכחתי... גבולות הגיון
ואני חושב קצת על הלב שלך
וכמה קרה לפעמים המתכת
בוקר ולילה עוברים בשעון שלי
ולא מאמין שנתת לי ללכת
ולי נשאר להמשיך לקוות
שכואב לך אולי לפחות
כמו שכואב לי... מאז שעזבת
ורק אידיוט יחכה לך עכשיו
כשהגשם לא חס על פניו
חיכיתי לשמש... שקצת תחמם