אני גר בדירה בקומה העשרים ותשע של הבניין
ואני יושב בבית, מסתכל מחוץ לחלון,
מדמיין שהעולם עצר.
ואז בחור נכנס פנימה,
כולו לבוש כמו דגל בריטניה
ואומר שאזכה בחמש ליש"ט,
אם אקנה את חבילת חומרי הניקוי שלו.
אמרתי: היי! אתה! רד לי מהענן!
היי! אתה! רד לי מהענן!
היי! אתה! רד לי מהענן!
אל תסתובב פה,
כי שניים זה כבר קהל בענן שלי, מותק.
הטלפון מצלצל, אני אומר:
"היי, זה אני. מי שם על הקו?"
קול אומר: "היי, שלום, מה קורה?
אני מניח שאני בסדר".
הוא אומר: "השעה שלוש בבוקר ויש יותר מדי רעש,
אתם לא רוצים לישון אף פעם?
רק כי אתה מרגיש כל כך טוב,
זה אומר שאתה חייב להוציא אותי מדעתי?"
אמרתי: היי! אתה! רד לי מהענן!
היי! אתה! רד לי מהענן!
היי! אתה! רד לי מהענן!
אל תסתובב פה,
כי שניים זה כבר קהל בענן שלי, מותק.
נמאס לי לגמרי,
זה הספיק לי והחלטתי
לעשות סיבוב לעיר התחתית.
הייתי מאוד שלו ושקט,
לא היה אף אחד, שום נפש חיה.
התשתי את עצמי,
הייתי כה עייף והתחלתי לחלום.
בבוקר, דו"חות החניה
היו כמו דגלים שתקועים לי בחלון
אמרתי: היי! אתה! רד לי מהענן!
היי! אתה! רד לי מהענן!
היי! אתה! רד לי מהענן!
אל תסתובב פה,
כי שניים זה כבר קהל בענן שלי, מותק.
היי! אתה! רד לי מהענן!
היי! אתה! רד לי מהענן!
היי! אתה! רד לי מהענן!
אל תסתובב פה,
שניים זה כבר קהל.