פראנסיס, כל כך הרבה דברים יש לך לומר,
אך הכל נשאר נעול בפנים.
וכשכבר אין לך מושג מה לומר,
אתה מתחיל לבכות.
את זה, הקהל שלך אינו רואה.
אתה נותן להם לחלום,
בזמן שאתה צופה בהם.
פראנסיס, המילים נתקעות היטב,
אל מול הילדונת הזו אשר בקשתה היחידה היא,
אך ורק להיות נאהבת.
אבל אתה, אתה אינך יודע כיצד לעשות את זה.
הגרון שלך מתהדק והלב פועם בחזקה, יותר ויותר
בזמן שעיניך נשואות אליה.
אך אני, לא אשכח אותך לעולם.
ואני סומכת עלייך לבוא לעזור,
לאלה שמרגישים כלפיך,
את מה שאתה כותב בשירים האלה למענה.
פראנסיס, אני עוזבת בקרוב,
ואני אחשוב המון עליך
בזמן שאצבעותי נוקשות בפסנתר,
מנגנות את חובותי כלפיך.
אנא זכור, כי באפשרותך לפרוס את כל העולם למרגלות רגליך
כל עוד אתה לא מאכזב את עצמך
בגלל האנשים האלה שמשאירים אותך בצד.
אך אני, לא אשכח אותך לעולם.
ואני סומכת עלייך לבוא לעזור,
לאלה שמרגישים כלפיך,
את מה שאתה כותב בשירים בהשראתה.
אך אני, לא אשכח אותך לעולם.
ואני סומכת עלייך לבוא לעזור,
לאלה שמרגישים כלפיך,
את מה שאתה כותב בשירים למענה.