הפאדו נולד יום אחד
כשהרוח כמעט לא נשבה
והשמיים המשיכו את הים
על תורן של מפרשית
בחזהו של מלח
שבהיותו עצוב, הוא שר
שבהיותו עצוב, הוא שר
אי, איזה יופי נשגב
אדמתי, ההר והגיא
העלים, הפרחים ופירות הזהב
הבט, אם תוכל לראות את אדמות ספרד
החולות של פורטוגל
לראות מבעד לדמעות
בפיו של מלח השט
במפרשית שברירית
השיר הכואב גווע
מספר על תשוקות נכזבות
משפתיו הבוערות מנשיקות
שנישק את האויר ולא יותר
שנישק את האויר ולא יותר
אמא, שלום ושלום , מריה
שימרו זאת היטב בליבכן
שבזאת אני נשבע כאן שבועה
שאקדשך בכנסיה
או שהאל אותו שרתתי
יעניק לי קבר בתוך הים
עכשיו, הנה,למרות שיום אחר הפציע
והרוח אינה מנשבת
והשמיים ממשיכים את הים
על סיפונה של מפרשית אחרת
שט לו ספן אחר
שהיותו עצוב, הוא שר
שבהיותו עצוב, הוא שר