אני שוב בשכונה,
מאבד את עצמי בין חצרות הבניינים,
את שוב מתקשרת אליי פעם אחר פעם,
כדי לדעת שאני בריא ושלם
בין בחורים, סוחרים, בריונים, רכבים ושוטרים,
אני הבטחתי להפסיק לעשן ולשתות,
הרי זו אהבה
הידיים נרקמות בלולאות, הידיים נקשרות, הידיים ננעלות,
הידיים באפר, השפתיים על שפתייך, העיניים, בוהות בתקרה.
אני שוב בדלת, ידיי מפוזרות, 'מצטער שאני נופל ככה',
שוב הבטחתי הכל, הרי זו אהבה
עוד לילה חשוך, כל שאיפה שאת נושמת,
וכל נשיפה, צועקת רק דבר אחד.
עוד בוקר קר, הידיים נותרות ללא מילים.
הן צועקות רק דבר אחד- זו אהבה.
את שוב מתעסקת בטלפון שלי,
מחפשת הודעות משרמוטות בזמן שאני ישן.
את שוב מוצאת הודעות כאלה,
מעירה אותי וצועקת שהפתיל שלך התפוצץ.
בין כורסאות, שולחנות ומדפים של צלחות שעפים על הרצפה, אני תופס אותך.
את שוב סולחת לי הכל, וידייך אומרות "אני אוהבת".
אני שוב עובר בין טיסה לטיסה, לרכבת,
את שוב נוסעת חמש שעות, מבלי להתעייף.
אני בדרך הביתה, גם את נוסעת לשם,
הכל בצבעים שאנחנו רגילים אליהם.
את שוב פולטת, בלי להתאפק: "אני אוהבת".
עוד לילה חשוך, כל שאיפה שאת נושמת.
וכל נשיפה שלך, צועקת רק דבר אחד.
עוד בוקר קר, הידיים נותרות ללא מילים.
הן צועקות רק דבר אחד- זו אהבה.
אני שוב בשכונה,
מאבד את עצמי בין חצרות הבניינים,
את שוב מתקשרת אליי פעם אחר פעם,
כדי לדעת שאני בריא ושלם
בין בחורים, סוחרים, בריונים, רכבים ושוטרים,
אני הבטחתי להפסיק לעשן ולשתות,
זו הרי אהבה