נביטה באש ונידום.
יהיה כל מראה לה הדום.
צעיר הוא יפיה הנורא
כבעת היברא מאורה.
הנה היא פרש מעופף,
הנה היא כנר ומתופף,
הנה היא חתול חמקמק,
הנה היא יום שוק ופונדק.
הנה היא זהב ושודד,
הנה היא נזיר מתבודד,
הנה היא מרכב בדרכים,
הנה היא מלחמת אחים.
הנה היא דגן וחרמש,
הנה היא בלואים והקדש,
הנה היא מטפחת שני,
הנה היא דמותך בעיני.
כמוך היא מודדת עגיל,
כמוך היא הולכת רכיל,
כמוך היא שיפחה חרופה,
כמוך היא מלכה ערופה.
כבעת היברא מאורה
זורח יפיה הנורא.
אך כל הנושקה לא על ספר
הופך את שפתיה לאפר.