אתה האדמה, אתה החיים
אתה הבריאה, אתה השנים
אתה האהבה חסרת הפנים
אתה בשנאה ובעין הממשות,
אתה בקנאה ובחוסר ודאות,
באפסות ההיות, ריקנות הימים
כשאני נושם, כשאני נוגע,
פוקח עיניים מביט ויודע,
שומע אמת נקיה ממילים,
אני מכיר אותך, אלוהים
אנ'לא מפחד ממך
כל כך רוצה לפגוש אותך,
אין לי שום ספק בך
אתה בי ואני בך
רק אל תיתן לי לשכוח
באבק הדרכים, בפרוץ הסערה
בנפול השמיים, בשתיקה הגדולה
באותם געגועים, לאיזה ארץ רחוקה
(אני רואה אותך)
מאחורי האין סוף, ומעבר לפינה
בקיום החלוף שרובו המתנה,
במכת האגרוף של אובדן האמונה,
בסוף הפחד מלמות ומהטעות הבאה,
בנטייה להתמכרות ובבדידות של השיגרה,
בהזדמנות הקרובה באפשרות להמראה,
אני מכיר אותך, אלוהים...
אנ'לא מפחד ממך
כל כך רוצה לפגוש אותך,
אין לי שום ספק בך
אתה בי ואני בך
רק אל תיתן לי לשכוח
מה אדם יותר גוף או נשמה?
הרי אין אף אחד שנקי מאשמה,
ממלא ת'נפשי ממדבר השממה,
אליי אור אליי דממה
כשאני נושם, כשאני נוגע,
פוקח עיניים מביט ויודע,
שומע אמת נקיה ממילים,
אני מכיר אותך, אלוהים