היא הייתה כּה יפה,
שׂלא העזתי לאהוב אותה.
היא הייתה כּה יפה, איני יכוֹל לשׁכּוֹח אוֹתה.
היא הייתה יפיפייה, כּשׁהרוח נשׁאה אותה.
היא בּשׂמחה בּרחה.
והרוּח סיפּרה לי:
היא יפת תואר כּל כּך,
ואנכי יוֹדע שׁהנךָ אוֹהב אותה אהבת נצח.
לעד לא תוּכל להמשׁיך להעריצה.
אבל היא נטשׁה אותךָ.
זה טיפּשׁי והזוּיי, אך זוֹ היא האמת.
היא הייתה כּה יפה, לעד לא אשׁכחנה.
בּיוֹם סתיו זה, אני מזיל דמעוֹת רבּות.
בּיוֹם סתיו שׁכּזה, האביב נראה רחוק בּאופק.
בּגן המוּשׁלג העלים נישׁאוּ על ידי הרוּח.
שׂמלתה התבּדרה בּרוח, והיא נעלמה כּחלום.
היא הייתה כּה יפה,
שׁלא העזתי לאהוב אותה
היא הייתה כּה יפה; איני מסוּגל לשׁכּוח אוֹתה.
שׁהיא חלפה עם הרוח, היא הייתה מדהימה בּיופייה.
אני לא אשׁכּחנה לעד.