עיניי הולכות אל הדברים
כשהרגליים לא הולכות,
גם נכנסות אל הבתים
כשהדלתות לא נפתחות.
עיניי נוגהות כמו רמזורים
כשהידיים לא נוגעות,
וממלאות בגמדים
את השעות הכי ריקות.
עיניי עולות אל מקומות
ששום סולם אינו מגיע!
הן עמוקות מן הימים
והן גבוהות מן הרקיע.
עיניי קופצות על עננים,
עיניי נחות על ראש של הר,
בלי לצאת מן הפנים,
בלי לשבור לי שום דבר.