כשעלו הבילויים מלאי תקוות
ויתד תקעו בארץ האבות
בקדחת הם חלו פה
מחמסינים הם סבלו פה
אבל משהו לחש בלבבות -
אם זה טוב ואם זה רע
אין כבר דרך חזרה.
אין כבר דרך חזרה!
על סוסים רכבו עם חרב ומקל
לגרש כל מתנקש ומתנכל
ברחובות ובגדרה
פתח תקווה וחדרה
הם קראו לפלשתינה - ישראל.
אם זה טוב ואם זה רע...
כשעמדה לפרוץ מלחמת העולם,
אז הגדוד כולו יצא לשמור על כבוד העם
אז העיר בקול רעדה -
מה יקרה לו בבריגדה?
והגדוד כולו כאיש אחד רעם:
אם זה טוב ואם זה רע...
כשהוקמה המדינה באש קרבות
עוד הבריטים לא נטשו את התקוות
הם ביקשו: נחזור לרגע
נחסל פה את הנגע
אך אנחנו רק קראנו: "בלי טובות".
אם זה טוב ואם זה רע...