אחרי המדבר בית הוריי זה מזמן מחכה לי,
מסתלסל שם זמיר ועלווה על עצים מוריקה.
יום לוהט של אביב, שראיתי מאות כבר כאלה,
ושוב פעם בכביש שיירה תזדחל לדרכה.
כל דקה, כל שנייה עלולה כאן להיות מסוכנת,
ונשאר מאחור פה ושם פס בצבע אדום.
מודדים מרחקים על הדרך הזאת בדמנו,
וסופרים מרגמות - סימני תהליך השלום.
מיכל מלא בדלק,
נבדק, שומן כל חלק,
אופס שעון.
עתיד אחד לשניים
עכשיו יש לנו, חיים,
תחזיק פאסון!
ממ"פ, הזמן הגיע,
תיתן פקודה "התניעו!",
נצא לדרך יחד
בלי סימנים של פחד,
כי לפחד אסור על כביש בטון.
חול נכנס לפנים, שוב חמסין והרוח נמשכת,
קילומטרים ספורים מפרידים מהקו הירוק.
אימא שם מחכה, אחותי לבית-ספר הולכת,
ולסבתה שלי בגינה עץ תפוח מתוק.
בידיי הגה חם, והנשק מוצמד לרגליים,
ומחוץ לחלון ממשיכים לצפצף כדורים.
הלוואי ותוצף דרך זאת בדמעות מעניים
של כל מי שאיבד פה אבות, בעלים ואחים.
מיכל מלא בדלק,
נבדק, שומן כל חלק,
אופס שעון.
עתיד אחד לשניים
עכשיו יש לנו, חיים,
תחזיק פאסון!
ממ"פ, הזמן הגיע,
תיתן פקודה "התניעו!",
נצא לדרך יחד
בלי סימנים של פחד,
כי לפחד אסור על כביש בטון.