מבלי לעצור, קדימה
רכבת טסה לאימא,
ואני מתגעגעת,
ולא יודעת
לְמה.
כדור כתום מתנפח,
הוא יותר לא זורח,
אני מציתה ת'רכבת,
וסמבה רוקדת
באור לבן.
היא קוראת ספרו של נבוקוב פה,
אומרת לי "בוקר טוב",
כול חבל כרכתי
לאימא הוכחתי
מה שהכי חשוב.
מחוץ למרוץ פרוע
באמצע של בור פתוח
אני מסתתרת פנימה,
נוסעת לאימא,
נגמר.
מכל סיפוריי וברוֹכים
ים התהפך מתוכו,
אבל המציאו ת'קרקע,
טוב יותר ככה,
לכל דבר.
היא קוראת ספרו של נבוקוב פה,
אומרת לי "בוקר טוב",
כול חבל כרכתי
לאימא הוכחתי
מה שהכי חשוב.