ראיתי
אנשים בני גילי מסתלקים
לאורך דרכים שלא מביאות אף פעם לשום מקום
בחפשם חלום המוביל לשגעון
בחפשם דבר מה, אשר אינם מוצאים
בעולם שבבר יש להם,
בתוך לילות רוויי היין,
בתוך חדרים המעוותים על ידי כדורים
בתוך ענני עשן
עולם העשוי מערים,
בהיותם נגד או בזלילתם
את תרבותנו העייפה.
והאל שמת
בשולי הדרכים, האל מת
במכוניות הקנויות בתשלומים, האל הנו מת
במיתוסים של הקיץ, האל מת.
אמרו לי
שהדור שלי כבר אינו מאמין
במה שלעתים קרובות מתחזה לאמונה
במיתוסים נצחיים על המולדת והגיבורים
כי היגיע כבר הרגע לשלול
כל מה שהנו זיוף
אמונות שנוצרו על ידי הרגלים ופחד
פוליטיקה שנועדה אך ורק לקידום אישי
מהוגנות מונחית אינטרסים
כבוד העשוי מריק
צביעותם של אלה הצודקים תמיד
ואינם טועים לעולם.
והאל שמת
בגלל מחנות ההשמדה, האל מת
בגלל מיטוסים של הגזע, האל מת
בגלל שנאה בין המפלגות, האל מת.
אני חושב
שהדור שלי מוכן
שהעולם החדש והתקווה החדשה שזה נולדה,
לעתיד שיש כבר בידו,
הפיכה ללא נשק,
מפני שכולנו כבר יודעים
שאם האל מת זה רק לשלושה ימים
אחר כך יקום שוב לחיים,
באמונתנו האל קם לתחייה
ברצונותנו האל קם לתחייה
בעולם שניצור האל קם לתחייה...