מִי הוּא הָרוֹכֵב בְּסוּפָה וַחֲצוֹת?
הָאָב הוּא עִם בְּנוֹ. בִּזְרֹעוֹת אַמִּיצוֹת
יְאַמְּצֶנּוּ הַלָּה, יְחַבְּקֶנּוּ חָבֹק
וּבְיָד חֲזָקָה וְיֵחַם לַתִּינוֹק.
"מַה תִּירָא, הַיֶּלֶד, פָּנֶיךָ תַּסְתִּיר?"
"אָבִי, שַׂר הַיַּעַר, כְּלוּם אֵינְךָ מַכִּיר?
בְּרֹאשׁו לוֹ עֲטֶרֶת, זָנָב לוֹ שָׁחוֹר."
"מַטְלִית עֲרָפֶל הִיא, בְּנִי, עַל פְּנֵי הַיְאוֹר."
"אֵלַי בֹּא, הַיֶּלֶד, אֵלַי, הַנָּעִים –
אִתְּךָ אֶשְׁתַּעֲשֵׁעַ שַׁעֲשׁוּעִים נָאִים.
פִּרְחֵי צִבְעוֹנִים עַל גְּדוֹתַי לִי לָרֹב,
“אִמִּי לָהּ כַּמָּה גְּלִימוֹת כֶּתֶם טוֹב”.
"אָבִי, הוֹי אָבִי! וּכְלוּם לֹא תִשְׁמַע
מַה שָׂח שַׂר הַיַּעַר, מַבְטִיחַ לִי מָה?"
"הֵרָגַע, הֵרָגַע, יַלְדִּי הַנָּעִים:
אַךְ רוּחַ מְרַשְׁרֶשֶׁת בְּעָלִים יְבֵשִׁים."
"הוֹי נַעַר נֶחְמָד, כְּלוּם אֵלַי לֹא תֹאבֶה?
בְּנוֹתַי תְּטַפֵּלְנָה בְּךָ מַה יָפֶה,
בְּנוֹתַי כִּי תֵצֶאנָה בַּלַּיְלָה בַּסָּךְ,
תָּחוֹלְנָה, תָּשׁוֹרְנָה, תְּיַשְׁנֶנָּה אוֹתָךְ”.
"אָבִי, הוֹי, אָבִי, כְּלוּם רוֹאֶה אֵינְךָ
אֶת בְּנוֹת שַׂר הַיַּעַר שָׁם בַּחֲשֵׁכָה?"
"הוֹי, בְּנִי! הוֹי, בְּנִי, מְאֹד אֵטָב לִרְאוֹת,
לֹא, כִּי עֲרָבִים עַתִּיקוֹת מַקְדִּירוֹת."
"אֲנִי אֲהַבְתִּיךָ, נָעַמְתָּ לִי מְאֹד,
אִם לֹא בִּרְצוֹנְךָ, אָבֹא בְּחֹזֶק יָד”.
"אָבִי, הוֹי, אָבִי! הִנֵּה תָפַס בִּי.
הוֹי הוֹי, שַׂר הַיַּעַר פָּגַע בִּי, אָבִי!"
נִבְהַל הַפָּרָשׁ, הוּא נֶחְפָּז, הוּא שׁוֹקֵק,
הַיֶּלֶד בְּיָדוֹ נֶאֱנָק וְצוֹעֵק.
דּוֹפֵק אֶת סוּסוֹ וּבָא חֲצֵרוֹ.
וּבִזְרֹעוֹתָיו מֵת מוּטָל – נַעֲרוֹ.