אני זוכר שכשהרוק' היה צעיר
לי ולסוזי הייתה כל כך הרבה הנאה
אוחזים ידיים ומחליקים על מרצפות,
הייתה לנו שברולט זהובה ישנה ומושב בשבילי,
אבל ה'קראש' הגדול ביותר שהיה לי אי פעם
היה לעשות דבר שנקרא "רוק' התנין",
בזמן שהילדים האחרים היו כל הזמן מרקדים
אנו קפצנו והתנדנדנו עם "רוק' התנין".
לרקוד "רוק' התנין" זה משהו מזעזע
כאשר כפות רגליך לא יכולות להשאר במקום
מעולם לא ידעתי זמן טוב יותר ומודה שלעולם לא אדע עוד,
הו, אם קדושה, בערבי שישי אלה
כשסוזי לבשה שמלות צמודות
ו"רוק' התנין" היה נסתר מהעין.
אבל עברו שנים והרוק' מת
סוזי עזבה עם איזה זר והשאירה אותנו
לילות ארוכים בוכים ליד תיבת התקליטים,
חולם על השברולט ועל הג'ינס הכחולים הישנים,
אבל הם לעולם לא יהרגו את הרגשות שהיו לנו כשהיינו דלוקים עם "רוק' תנין"
לומדים במהירות בזמן שהשבועות עברו, באמת חשבנו ש"רוק' התנין" יחזיק מעמד.