אנחנו פראים בעיניך,
בחצי עולם ביקרת,
זו כנראה עובדה.
למרות זאת לא אבין,
אם ה"פרא" זו אני.
דווקא מה שחשוב,
איך לא תדע?
לא תדע...
גם אם בכוח את ארצי כבשתם,
האדמה איננה שלכם.
כי לכל עץ, יצור, או צוק של סלע,
יש חיים, נשמה יש, וגם שם.
לא כל אחד חושב וחש כמוך,
גם להיות שונה מותר להיות.
נסה רק בעקבות הזר ללכת,
ותלמד שיש ללמוד גם איך לחיות.
השמעת זעקת זאב לירח כחול,
או שאלת למה החיות בוכות?
האם שרת פעם עם קולות היער,
או צבעת בצבעים של הרוחות?
או צבעת בצבעים של הרוחות?...
תרוץ איתי במסלולי האורן,
תטעם את מתיקות פירות הבר,
בוא נתפלש בכל אותו היופי,
בלי לחשוב אם יתקיים כל זה מחר.
הגשם, הנהר, אחיי בנפש,
העגורים הם ידידיי מכבר.
קשורים בעבותות גורל ורגש,
בגלגל, במעגל שלא נגמר.
מה גובהו של עץ הסיקאמור?
אם תכרות אותו, לא תדע לפתור.
וגם לא תשמע זאב זועק מול הלבנה,
אם לבנים אנחנו או שחומים.
יש ללמוד לשיר עם שלל קולות היער,
לצבוע בצבעי הרוח הקסומים.
אדמתך אינך שלך,
עד אשר תצבע אותה
במגוון צבעי הרוח הקסומים.