בשכונה שלי גרים אנשים, עם אותם החלומות,
קשה לראות אותם לפעמים, מבעד לחומות.
בשכונה שלי גרים אנשים, שבוכים אותן דמעות ,
אם מיישרים את המבט לפעמים, העיניים הן דומות.
שחור ולבן יש רק על הפסנתר.
ככה עם הזמן אני מוציא את הפנתר, שבי.
אני לא מוכן יותר לשתוק.
קול אחד, עולם שלם.
אומרים בסוף שיסתדר,
בסוף היום אני חוזר לשם, חוזר הביתה.
את שמספרת לי סיפור,
גם אם הסוף הוא לא ברור,
בסוף היום אני חוזר לשם, חוזר הביתה.
בשכונה שלי גרים אנשים, עם אותן הבעיות.
משכנתא,עבודה,מגורים, בונים להם חומות.
בשכונה שלי גרים אנשים, שמחפשים את התקוות,
קשה לי להביט לפעמים, בעיניים החומות.
שחור ולבן יש רק על הפסנתר.
ככה עם הזמן אני מוציא את הפנתר, שבי.
אני לא מוכן יותר לשתוק.
קול אחד, עולם שלם.
אומרים בסוף שיסתדר,
בסוף היום אני חוזר לשם, חוזר הביתה.
את שמספרת לי סיפור,
גם אם הסוף הוא לא ברור,
בסוף היום אני חוזר לשם, חוזר הביתה.