מולדתי השוכנת על גבעה
שרועה כמו זקן רדום
השעמום, הנטישה,
ה'כלום' הוא מחלתך,
מולדתי, עוזב אותך, אני הולך לי.
מה יהיה, מה יהיה, מה יהיה,
מה יהא עם חיי, מי יודע.
אדע לעשות הכל או אולי כלום,
ממחר נראה,
ויהיה, יהיה מה שיהיה.
חבריי כמעט כולם רחוקים
והאחרים יעזבו אחריי.
חבל כי היה לי טוב בחברתם,
אבל הכל עובר והולך.
מה יהיה, מה יהיה, מה יהיה
מה יהא עם חיי, מי יודע.
עימי אשא גיטרה ואם אתייפח בלילה,
את קינת מולדתי אנגן.
אהובתי, אנשק את שפתותייך
שהיו מקור אהבתי הראשונה,
לך אעניק את המפגש, היכן ומתי איני יודע,
זאת אדע, רק כשאשוב.
מה יהיה, מה יהיה, מה יהיה,
מה יהא עם חיי, מי יודע.
אדע לעשות הכל או אולי כלום, ממחר נראה,
ויהיה, יהיה מה שיהיה.
מה יהיה, מה יהיה, מה יהיה,
מה יהא עם חיי, מי יודע.
אדע לעשות הכל או אולי כלום, ממחר נראה,
ויהיה, יהיה מה שיהיה.
מה יהיה, מה יהיה, מה יהיה,
מה יהא עם חיי, מי יודע.
אדע לעשות הכל או אולי כלום, ממחר נראה,
ויהיה, יהיה מה שיהיה.
מה יהיה, מה יהיה, מה יהיה,
מה יהא עם חיי, מי יודע.
אדע לעשות הכל או אולי כלום, ממחר נראה,
ויהיה, יהיה מה שיהיה.