כאן, היכן שהים מנצנץ והרוח נושבת בחוזקה
על מרפסת ישנה מול המפרץ של סוריינטו
גבר מחבק בחורה אחרי שבכה
אחר כך הוא מכין את הקול ומתחיל לשיר
אני אוהב אותך מאוד
מאוד מאוד, את יודעת
זאת שרשרת עכשיו
שממיסה את הדם בתוך הוורידים, את יודעת
ראה את האורות בתוך הים וחשב על הלילות שם באמריקה
אבל היו אלה הפנסים והקצף הלבן של הגלים
הרגיש את הכאב במוסיקה אחר כך קם מהפסנתר
אבל כשראה את הירח יוצא מבעד לענן
גם המוות נראה לו מתוק
מביט בעיניה של הבחורה, העיניים האלה הירוקות כמו הים
אחר כך, לפתע, יורדת דמעה והוא מאמין שהוא טובע
אני אוהב אותך מאוד...
הכוח של האופרה, שכל דרמה יש בה שקר
שעם קצת איפור ומימיקה אפשר להפוך למישהו אחר,
אבל שתי עיניים שמביטות בך כל כך קרובות ואמיתיות
גורמות לך לשכוח את המילים ומבלבלות את המחשבות שלך
כך הופך הכול קטן, גם הלילות שם באמריקה
אתה מסתובב ורואה את החיים שלך כמו הקצף של הגלים
אבל כן, החיים מסתיימים, והוא לא חושב על זה הרבה,
להיפך, הוא הרגיש שמחה והתחיל לשיר את השיר שלו מהתחלה
אני אוהב אותך מאוד...