בערבות הפרא של עבר-הבייקל,
איפה את הזהב חופרים בהרים,
הנווד, בעודו גורלו מקלל,
נגרר עם תיק על כתפיו.
ברח מבית סוהר בלילה חשוך,
למען האמת ארוכות הוא לחם.
לברוח יותר לא הייה כוח,
לפניו נפרס הבייקל.
הנווד אל הבייקל ניגש,
סירת דייגם לוקח
ושיר נוגה מזמזם,
שר משהו על המולדת.
הנווד את הבייקל צלח,
לקראתו אימו, אותו ילדה.
הו, שלום לך, הו שלום לך ,אמי.
מה שלום אבי ואחי?
אביך מזמן כבר בקבר,
באדמה אפורה מכוסה.
ואחיך רחוק בסיביר,
מזמן בכבלים מצלצל.
בערבות הפרא של עבר-הבייקל,
איפה את הזהב חופרים בהרים,
הנווד, בעודו גורלו מקלל,
נגרר עם תיק על כתפיו.