זהו לובן שהנו אולי היפה בגוונים,
כשבלילה מתחת לריסים של הירח,
זורם על כרי הדשא שלג ראשון,
לפני שפרוות המחטים תרגיש בכפור,
לפני שהשחר ישמע את פעמוני המזחלות,
וימצא את העקבה הראשונה.
הבט בלובן, על הלובן שלא ניתן להכלה.
עוצמתו, הזוהר שלו ילחש לך,
שהלובן הוא אל, ללא גבולות, ללא זמן.
התפעל ממנו, כי קיים,
כי אתה קיים (2X).
אם זה, שאני ממתין לו
יגיע עכשיו – מה אעשה?
הבוקר הגן מכוסה שלג,
כה יפה ללא עקבות הצעדים.