את התכלת הזאת, ביום חורף או סתיו
את השמש הזאת, לא אמיר בפז, לא בזהב
והבוקר הזה, על יופיו על כוחו
הוא עולה עכשיו בתוך תוכי, ואני בתוכו
את הרוח הזה, מערבות ישימון
את האוהל הזה, לא אמיר בגג לא בארמון
והערב הזה, על יופיו על כוחו
הוא נושב עכשיו הלאה הלאה, ואני בתוכו
מן החולות ועד שדרות הדקלים
עד המגדל שעל ההר מול הגלים
גם אם הלב נווד
בית אחד, עדי עד
מן העצים ועד לשביל החלב
עד הירח עד ריבוא הכוכב
גם אם הלב נווד
בית אחד, עדי עד
(INTERLUDE)
את הלחש הזה, לא אוכל להשתיק
את הקסם הזה, לא אוכל לשבור, לא להפסיק
והלילה הזה, על יופיו ועל כוחו
הוא זורם עכשיו בתוך תוכי
ואני בתוכו..