בסוף הייתי חוזר על הכל,
בסוף מתחיל לנתח לחשוב,
על כל הבערך על כל הליד,
לכעוס על עצמי שלא נתתי לך יד.
בסוף תמיד מחכים לבאות,
בסוף קשה לי לראות שזה טוב,
לחיות את הרגע כמו שהוא עכשיו,
כל יום לצפות לך, להרגיש נאהב.
בסוף אומרים ההוא למעלה מחליט,
בסוף היום מנסים להבין,
בסוף געגוע,
בסוף געגוע.
בסוף תוהה אם את עדיין שלי,
בסוף חוזר לוודא מי אני,
בין מה שבטוח,
למה שכמעט,
בסוף הגעתי לסוף
ובסוף זו רק את.
בסוף אני משחזר אותיות,
בסוף חוזר אל אותן השטויות,
בסוף מפחדים לאהוב באמת,
ללכת עיוורים, להמר על הלב.
בסוף צופים באותן חדשות,
בסוף הראש שלי עמוס מחשבות,
בסוף אין מחר, יש לנו רק את היום.
בסוף העיניים ידברו את הכל.
בסוף אומרים ההוא למעלה מחליט,
בסוף היום מנסים להבין,
בסוף געגוע,
בסוף געגוע.
בסוף תוהה אם את עדיין שלי,
בסוף חוזר לוודא מי אני,
בין מה שבטוח,
למה שכמעט,
בסוף הגעתי לסוף
ובסוף זו רק את.
תמונת נוף, אני בלעדייך.
תמונת נוף, אני איתך.
כלום ושום דבר.
עולם ומלואו.