מִמְּקוֹם שֶׁאַתְּ נִסְתֶּרֶת שָׁם, יְחִידַת חַיַּי
וּשְׁכִינַת מַאֲוַיַּי –
הִגָּלִי־נָא וּמַהֲרִי בֹאִי, בֹּאִי
אֱלֵי מַחֲבוֹאִי;
וּבְעוֹד יֵשׁ גְּאֻלָּה לִי – צְאִי וּגְאָלִי.
וּמָלְכִי עַל־גּוֹרָלִי;
וְיוֹם אֶחָד גְּזֵלַת נְעוּרַי לִי הָשִׁיבִי
וַהֲמִיתִינִי עִם־אֲבִיבִי.
וְתַחַת שִׂפְתוֹתַיִךְ יִכְבֶּה־נָא נִיצוֹצִי
וּבֵין שָׁדַיִךְ יוֹמִי אוֹצִיא,
כִּגְוַע בַּעֲרֹב הַיּוֹם בֵּין פִּרְחֵי בְשָׂמִים
צִפֹּרֶת כְּרָמִים.
אַיֵּךְ?
וַאֲנִי עוֹד לֹא יָדַעְתִּי מִי וָמָה אַתְּ –
וּשְׁמֵךְ עַל־שְׂפָתַי רָעַד,
וּכְרִצְפַּת אֵשׁ בַּלֵּילוֹת עַל־מִשְׁכָּבִי
בָּעַרְתְּ בִּלְבָבִי;
וָאֵבְךְּ בִּנְדוּדֵי לֵיל, וָאֶשֹּׁךְ כָּרִי
וּלְזִכְרֵךְ כָּלָה בְשָׂרִי;
וְכׇל־הַיּוֹם בֵּין אוֹתִיּוֹת הַגְּמָרָא,
בְּקֶרֶן אוֹר, בִּדְמוּת עָב בָּרָה,
בַּזַּכָּה מִתְּפִלּוֹתַי וּבִטְהָר־הִרְהוּרַי,
בִּנְעִים הֶגְיוֹנַי וּבִגְדָל־יִסּוּרַי –
לֹא־בִקְשָׁה נַפְשִׁי כִּי אִם־הִגָּלוֹתֵךְ,
רַק־אוֹתָךְ, אוֹתָךְ, אוֹתָךְ…