אניה, את, שעינייך נוצצות בכל מצב
גחלילית קטנה, אחרי שהכל כבה
אניה, השיר הזה שאת אוהבת
כשאת מסתכלת עליי, הוא שוב חוזר -
הוא אומר שהחיים הם לא אכזריים,
שכל האנשים הם אותו הדבר,
שאם נותנים להם שמחה,
הם לבסוף יהיו טובים יותר
אניה, סלחי להם
אניה, הילדים, האורות היחידים,
חלקם מחשיכים את דרכך.
אניה, הצבע הכי יפה
זה הצבע הורוד של כף ידך
תחזיקי את ידי, היא משרתת גם את החזקים ביותר
האהבה יכולה להתגבר על המוות,
הדיקטטור הבלתי נראה הזה.
אני רואה את הדמעות נוזלות על ליבך
בתוך נהר קטן
אניה, סיפורי העבר העשויים תחרה
הם רק הילדים של הגורל שלנו
אניה שמרי את הכפפות, נערה,
כדי שייבשו את עורנו מכל אבל
את אומרת שהאבל רק עובר דרכנו,
שהכאב הוא רק מקלחת קצרה
שיש עוד שמש בשביל מחר
את, שקוראת לי עם החיוך הילדותי,
שמתחבא בתוך קופסאת התכשיטים שלו
אנחנו עולים על רכבות שדים,
יש לפעמים גם מסעות עצובים,
אניה, את מעצבת מחדש את האטומים שלי
את אלקטרון חופשי, ללא מטענים
בובה קטנה, עשויה מפורצלין.
כשהשיגעון מציף אותנו,
עם פסיפס רחב של כאבים
מלכה קטנה עם כתר פרחים,
אניה, תסלחי להם.
אניה, האם אנחנו יכולים לאהוב כמו אחים?
ההורים שלנו היו כל כך שונים.
אניה, את בין מיליונים על כדור הארץ
השם הוא לא כזה חשוב,
בין אם את שמה צלב, או כוכב,
נקודה אדומה קטנה, או כיסוי,
המציאות היא אותו הדבר.
ובגלל שאנחנו אוספים את מה שאנחנו מפזרים,
אני מציע לך את השיר הזה
אניה, ציפור עם כנפיים לבנות
הגיעה לנוח לצידך
אניה, הנה היא ניסרה את הענף
והאושר נפל בדיוק תחתיו.
בואי נקווה שהתקוות שלנו גדולות,
שבתוך הלב שלנו שוקע הלשד,
והרסיסים של ימים טובים יותר.
אבל אם האכזריות היא רק טעות,
אניה, סלחי להם.
אניה, הגשם שוטף את התמימות שלך,
וטיפה אחר טיפה, אנו אומרים שלום
אניה, תשמרי שבריר אחד של ילדות -
כאילו החיים הם בסך הכל משחק אחד גדול
הייתי כל כך רוצה את הכוחות שלך,
את האביב הזה שנמצא תחת הקליפה,
של עץ זקן שאני מכיר.
תמשיכי לצעוד רחוק. אני, אני עוצר כאן
אניה, סלחי לי.
אניה, את, שעינייך נוצצות בכל מצב
גחלילית קטנה, אחרי שהכל כבה
אניה, השיר הזה שאת אוהבת
כשאת מסתכלת עליי, הוא שוב חוזר -
הוא אומר שהחיים הם לא אכזריים,
שכל האנשים הם אותו הדבר,
שאם נותנים להם שמחה,
הם לבסוף יהיו טובים יותר