אוהב את הרוח שמגרה אותנו
כשמשחקת בשערותיך,
כשאת הופכת לרקדנית
כדי לעקוב אותה בצעדים חינניים.
אוהב כשאת רצה קורנת
להיות מוטלת אל בין זרועותיי.
כשאת מתכווצת להיות קטנה
כדי לשבת על ברכיי.
אוהב את השמש ששוקעת
ומשתרעת באיטיות.
אך אוהב לקוות, להאמין לה,
שעבורנו היא תוכל להתלקח.
אוהב את ידך שמרגיעה אותי
כשאלך לאיבוד במעמקי החשכה.
ולקולך צליל המלמול
של מקור התקווה.
אוהב כשעינייך הערפיליות
עוטפות אותי במתיקותך.
וכמו על כרית נוצות,
מצחי נשען על ליבך.