את זוכרת את האור שנפל על הרחוב
אבל את הרחוב אינך זוכרת
בדך שוב נשבר עוד קיץ ובקרוב
סדקים במדרכה יהפכו לים רטוב
כשצעדייך יספגו את הטיפות
העננים הם הראשונים לבכות
ואהבה רק בחדרים
בשמש נפתחים שקרים
את אוהבת את ידו המלטפת בדממה
אבל אותו אינך אוהבת
ואם הוא הכאב אז הוא גם הנחמה
ובינתיים זה צומח רק שאין פה אדמה
אז את צריכה לשוב לביתך
ואל אישך תשוקתך
ואהבה רק בחדרים
בשמש נפתחים שקרים
את שומרת על ליבו שלא יסור מעל ליבך
אבל עליו אינך שומרת
את כל השאלות את מניחה שם במקומך
הוא יענה, זה לא חשוב
את כבר יודעת בעצמך
כשהרחוב מלא בסמטאות
החלשים הם הראשונים לטעות
ואהבה רק בחדרים
בשמש נפתחים שקרים
אז את צריכה לדבר לעצמך
ואל אישך שתיקתך
וחרטה באה בבקרים
בחושך הסודות שלך שמורים