איך עוברים שבועות וימים
וקולך הנעים מהדהד מבפנים
שוב חוזר למיטה הקרה
הולך וזועק בתוכי סערה...
איך אתה עם לבך שוב נלחם
מול צבא של כאב כמו לבד בעולם
יום חולף אתה חש את הבדידות
לא מרגיש באיש לא מודה על הטעות...
כמה שנתת לי , כמה שאהבת אותי באמת
כל מה שחלמתי , כל מה שהגשמתי בזכותך
והאור כבה לי , איך הכל חשך מאז לכתך
לא הערכתי ולא השבתי לאהבתך...
הלילות הימים הפכו קרים
יש חיוך על הפנים זה לא כך מבפנים
זה לא קל להתעורר לשיגרה
בלי לשמוע את קולך בלי לדעת מה איתך...
שהלילה שוב מכה על חלוני
מסתגר לבדי , מדבר לי עם עצמי
יום חולף אני חש את הבדידות
לא מרגיש באיש , לא מודה על הטעות..
כמה שנתתי , כמה שאהבתי באמת
בראשי אתה שוכן לי
והלב עוד בי שולט כמה שסלחתי
לא אסלח כי אין כבר מה לומר
כשמאבדים מעריכים אך מאוחר...