כמה מילים מעומק הלב לחבריי אנשי הצללים,
אשר מאחורי הקלעים,
הפועלים בדממה,
אחי הקדושים - פועלי הבמה.
אחים, אחים, אחים,
מתגלגלים איתנו בדרכים,
אחים, אחים, אחים,
כמו חיצים למטרה שלוחים.
היום במטולה,
מחר בקריית גת,
והופה לעפולה,
אפילו לאילת.
אחים, אחים, אחים,
כמו חיצים למטרה שלוחים.
ומי הכין את האולם?
לא מלאכים מהשמיים,
מי טאטא, מי ליקט,
מי שטף במים,
מי צחצח, מי הבריק?
המנקה הוותיק.
אחים, אחים, אחים,
מגלגלים איתנו בדרכים.
ואז יגיעו לאולם
אנשי חברת ההגברה
ותיכף אחריהם
לוחמי התאורה,
כמו שדים ירכיבו
קונסולה, צוג, פנס,
אחי אין זמן לשאכטה
עוד מעט קהל נכנס.
אחים, אחים, אחים,
מתגלגלים איתנו בדרכים.
ואז על המוכן באים הנגנים,
החצוצרן, הפסנתרן, המתופף,
הבסיסט עם קונטרבס על הכתף
וגם הגיטריסט המעופף,
מכוונים את הכלים, משוחחים בשפת סתרים:
פלואוו, ביט, תרצה, שמרצה, סנר, שמייר,
אקפלה, אדג׳יו, אלט, מה הם מדברים שם?
האורות נדלקים ויש קהל,
נותנים בראש,
ברקים, מכות חשמל,
הקהל בשמיים,
מחיאות כפיים,
הלו, בראבו, תנו לנו הדרן,
שלום שלום, היינו כאן.
עכשיו, בואו אני אסביר לכם איך זה הולך:
הזמר מצטלם עם מי שמצטלם, מדליק סיגריה,
נכנס למכונית ונוסע אל תוך הלילה הרטוב.
הנגנים מפרקים את הכלים, מדליקים סיגריות,
מצטלמים עם מי שמצטלמים ונוסעים לתוך הלילה הרטוב.
אבל אנחנו, אחי, בשבילנו רק התחיל הלילה.
להעמיס למשאית, לפרוק את הציוד,
להעמיס למשאית, לפרוק במחסן.
יאללה קפה אחרון קטן ונסענו?
יאללה שיהיה קפה אחרון קטן ונסענו.
אחי מה הפרצוף הזה?
ברוך השם. יש לחם להביא הביתה,
לא מובן מאליו, אחי,
הבאנו היום לחם להביא הביתה,
הבאנו לחם הביתה.
בסדר,
שוטף פלוס שלושים,
שוטף פלוס תשעים,
שוטף פלוס מאה ועשרים,
אבל אחי משהו שוטף,
מתגלגלים, מגלגלים,
לפנות בוקר מגיעים,
נכון, לא תמיד רואים את הילדים, את האישה
ומחר בבוקר צריך לצאת בבוקר מוקדם
למה יש הקמה אחושילינג קשה,
אבל אחי, הבאנו לחם הביתה,
הבאנו לחם הביתה.
ועכשיו,
משהו קרה - התהפכה הקערה,
אחי, צרה צרורה, אין אור בקצה המנהרה,
האולמות סגורים, הקהל בפחד בבתים,
מי רוצה לראות הופעה באולם כשמלאך המוות מרקד בעולם.
אין עבודה, נאדה, אפס, כלום,
זמר עוד יכול לחלטר באיך קוראים לו.. בזום,
אבל אנחנו אחי, אנשי הבמה, אנשי הדממה,
אין עבודה, נאדה, אפס, גורנישט, חור שחור.
הושתק הסאונד, כבה האור,
אין מטולה, אין עפולה, אין אילת,
אפילו לא חלטורה במקלט,
וגם בתחזית הכי אופטימית בעולם
אנחנו חוזרים לשוק הרבה, הרבה אחרי כולם.
אנחנו בצרות עיוני,
הופעות זה לא מוגדר כצורך חיוני,
ואיך נביא לחם לבית, מתי כבר נראה יונה עם עלה של זית?
סגרו ת׳אור, זרקו לים את המפתח,
אחי, תביא לי גיג במארג׳ עיון, נשבע לך לוקח.
ומאיפה תביא לחם הביתה,
מאיפה נביא לחם הביתה,
מאיפה נביא לחם הביתה.
רציתי רק לומר לכם בתור זמר צרוד,
אני איתך אחי,
אני איתך דוד,
ובשעה כל כך קשה
חובתנו הקדושה
לשמש לכם לפה לצעקה,
כי הם ממש נופלים מהרגליים,
לא מחזיקים ת׳ראש מעל המים,
ובלעדיי אנשי הדממה,
שום דבר לא קורה על הבמה.
כמו שאמר המשורר הגדול,
אל תנסו את הרוח לכבול,
אבל למי שנושב ברוח שתיסע
אין ממש מה לאכול.
ועכשיו אני פונה אליכם,
שרובצים על הקופה,
תכניסו יד לכיס,
יש לכם הזדמנות לצאת גדולים,
תראו רחוק,
תהיו מענטשל׳ך,
תהיו בני אדם,
תכניסו יד לכיס,
שנעבור את התקופה הזאת.
כנסו את הוועדות שלכם,
זריז זריז, מהר מהר,
שתשאר קצת רוח כשכל זה ייגמר.
אחים, אחים, אחים,
עוד נתגלגל ביחד בדרכים.