מרוב שהשתנית לי
הו קולי, איני יודע למי אתה שייך
זו עיני, לא זו לא עיני
ולא הצחוק שהיה מלפני שנים
ומרוב שעוברת על ליבי
דאגה, ורושמת על פניי דעות
אני מסתכל, אולי אראה סביבי
תמונה שתזכיר לי מי אני
מרוב שלוקחת אותי הסירה הזו
בים שאין לו כוכבים או חופים
אנא ממך הו אהובתי*, הפחד שלי הוא שאטבע
צרי אותי בידייך לפני שאמות
מרוב שאני מרגיש שיש משהו שהשתנה
בתוכי, והזמן אני מרגיש אותו מתאחר
אם היית רואה את תווי פניי, מדומני
שאעבור לידך אני כמו זר
אהביני אהביני, שפניי יישארו שלי
אהביני אהביני פוחד אני מהשלב הזה
גררת אותי אל הדרך, אף אחד לא ימצא אותי
ולא יזהה אותי, ולא יזהה אותי
אהביני אהביני, שקולי יישאר שלי
מצאי אותי מצאי אותי, ואם תאבדי אותי שאלי עלי
הכוכב שבמרחק, הבא וההולך
האור הזה שבעינייך האור הזה שבעינייך
גררת אותי אל הדרך, אף אחד לא ימצא אותי
ולא יזהה אותי, ולא יזהה אותי
אהביני אהביני