אני בידיו של המכתב האחרון שכתבת
נתפסתי כמו בן ערובה
עיניי חשכו, בליבי יש כאב
אני במקום ארור מאוד
הדברים שאני כותבת אליך הם פרידה כואבת
ברכה לשלום המדממת בלעדיך
קשה להבין, אהובי, למה זה לא קרה?
כל מה שעשינו לא נחשב
יכלו להיות דברים טובים בנינו
אילולא עייפנו את ליבנו עם החושך
יכלו לפרוח פרחים בתוכינו
אילולא שיתפנו פעולה ביודעין
עם השטן שנקרא גאווה
ורד שלי, אם יש לך אלוהים, אמרי את האמת
האם בכלל לא היינו מאושרים בעולם הזה?
היית הכרית שלי, השמיכה שלי, אותך חיבקתי
האם יכולתי לא לאהוב אותך?