Alexandrie [Hebrew translation]

אני שר לכם את געגועי

אל תצחקו כי הסמקתי

זכרונותי לא הזדקנו

תמיד אתגעגע אל ארצי

עברו בכל זאת עשרים וחמש שנה

בהן חי אני רחוק מאיפה שנולדתי

עשרים וחמש שנה אני נרעד

בתוך זכרוני עדיין נרגש

הריחות הצבעים הצעקות ש

של העיר אלכסנדריה

השמש אשר רחובות צרבה

איפה שילדותי נעלמה

דקלום התפילה בשעה חמש

השלווה הנכנסת לנו אל הלב

בצל חי וצלחת שעועית

בעינינו דמו לארוחה חלומית

נרגילה בתוך בתי קפה

והזמן להתפלסף

עם הזקנים, המשוגעים, החכמים

וזרים מזדמנים

ערבים, יוונים, יהודים, איטלקים

כולם טיפוסים ים-תיכוניים אמיתיים

כולם חברים באותה דעה

אהבה והשתטות תחילה.

ברצוני לשיר לכל אלה אשר

לא קראו לי מוסטקי

קראו לי ז'ו או ז'וזף

גם יותר מתוק וגם קצר יותר

חברים מהרחוב ומהתיכון

חברים מזמנים יפים שחלפו

הנשים שלנו היו ילדות

האהבות שלנו היו מוחבאות

למדנו להתנשק

אף פעם לא ידענו מספיק

היה זה נצח כמעט

מאז שילדותי אותי עזבה

היא חוזרת כמו רוח

מעבירה אותי לממלכתה

כאילו דבר לא קרה

וכאילו הזמן קפא

את שש עשרה שנותי היא מחזירה

היא להווה אותן מביאה

סילחו לי אם אני מקשקש

לא יודע אם תרופת נגד לזה יש

כדי להלחם בגעגועים

אל תצחקו שמסמיק אני

תבינו אותי, אני בטוח, הלא

כל אחד מאתנו והפצע שלו

פינת גן העדן שלו האבודה

גנתו שעליו אסורה

שלי – שמה אלכסנדריה

והיא אי שם - מפריז רחוקה