עיר ליד חופים שוכנת,
מעליה אור יקר.
לבנה היא וקורנת
ופניה למחר.
את זוכרת, התפארת
את יודעת: בא היום.
להדביר שממה סוררת
ולכבוש נופים עד תום.
אשקלון, אשקלון, תבורכי אשקלון.
כי חידשת בבת-שחוק נעורייך,
כי מלאו חוצותייך ברון, אשקלון,
כי פועם לבבך ונכון, אשקלון,
כי ישרו בעינינו דרכייך,
אהבנוך עתיקה,
נאהבך צעירה,
נאהבך במלאכה ובשייט,
אהבנוך מדליקה,
בלבנו שירה,
שנכתבת מול ים, בית, בית,
אשקלון, שגשגי נא באון, אשקלון,
אשקלון,
כבר הומות ועוד תהומנה,
הדרכים לנמל העיר,
ובלילה עוד תחלומנה
ארובות של צי אדיר.
וגנייך ישתלו בך,
יעטו נופך שומם,
ובנייך יוולדו בך
יקראו לך עיר ואם.
אשקלון, אשקלון...