מי דולגה חופזת,
על סלע מפזזת?
בת כרמל היא,
יעל, חמדת הרים.
גיל צחוקהּ ירקיע,
רֵע לה הרקיע
ואחים לה
ריבוא הכוכבים.
זוהר לילות יפרוש לה כאדרת,
בוקר תֵּעור ברון הציפורים.
אך שווא תידע העלם ותחפשנה,
רצה היא בשבילים הנִּסתרים.